מחשבות ומציאות
אנחנו בלונה פארק. המקום עמוס והתורים ארוכים מאוד—חלקם עם המתנה של שעה! בזמן שאני עומדת עם ילדיי בהמתנה, אני מבחינה איך ככל שהזמן עובר, המחשבות שלי נעשות אגרסיביות יותר.
וככל שהמחשבות שלי נעשות אגרסיביות יותר, אני מרגישה יותר מתוחה פיזית.
אני מחליטה באופן מודע לשנות את מחשבותיי לכאלה שמשרתות אותי טוב יותר ומניבות תוצאות טובות יותר: “איזה יום יפה. בפעם האחרונה שהיינו כאן היה כל כך קר שאיבדנו תחושה באצבעות ובאפים שלנו.” “אני זוכה לבלות את הזמן הזה עם האנשים האהובים עליי ביותר—המשפחה שלי.” “זו לא ‘באשמת‘ אף אחד ואין לי זכות או סיבה להתרגז.” “אני לא חייבת לחשוב את המחשבות הבלתי מועילות האלה.”
אני מבחינה בכך שעצירת המחשבות האוטומטיות ויצירת מחשבות חדשות גורמת לי להרגיש רגועה יותר.
המחשבות שלנו אינן עובדות—הן נרטיבים אישיים. ונרטיבים אלה משפיעים ישירות על האופן שבו אנו חווים את המציאות.
בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם במצב מתסכל שאי אפשר להימנע ממנו עם (או בלי) הילדים, האם אתם יכולים לעצור ולשים לב לדפוסי החשיבה שלכם? אילו מחשבות חלופיות עשויות ליצור חוויה שונה?