סיפורים מובילים
ביישנות
קושי של הפרט להשתלב בסביבות חברתיות ולהביע את עצמו באופן חופשי. אנשים עם דפוס זה עשויים לחוות חרדה חברתית, להימנע מאינטראקציות חברתיות ולהרגיש אי נוחות במצבים חברתיים שונים. המטרה היא לאפשר לאדם להשתלב בצורה טובה יותר בחברה ולחוות תחושת סיפוק והצלחה באינטראקציות חברתיות.
מוכנות לכתיבה
דרך הסיפור, יוכל הילד להבין- בדרך רגישה ומעצימה- מדוע הוא חווה קשיים בפעולות כמו כתיבה, ציור או שימוש במספריים, ומדוע הטיפול חשוב עבורו.
רגישות טקטילית
ילד בעל רגישות שמערכת זו הינו רגיש במידה קיצונית למגע במרקמים, חפצים או טמפרטורות מסויימים, באופן שמגביל תפקוד, כלומר- הוא נמנע מפעילויות ומטלות יומיומיות בתחומי תפקוד שונים, ביניהם: השתתפות חברתית, פעילויות יומיומיות שקשורות לטיפול עצמי (כגון: לבוש, צחצוח שיניים, גזירת ציפורניים, מקלחת ועוד), שינה, משחק זמני למידה.
הסיפורים משקפים את אופיין של הבנות ואת מטרות הטיפול בצורה מיוחדת וברורה מאד.
יש בהם כנות שמונגשת בצורה נעימה ועקיפה.
יותר מזה, הסיפורים עוררו בי רצון לנסות לכתוב סיפור על עצמי. עזרו לי להבין כמה מועילה המודעות וכמה היא יכולה לתת כלים ולעזור לצמיחה. גרם לי לרצות להפגיש עוד ועוד ילדות עם עצמן!
בסך הכל מדהים ומרגש. אשרייך!
ידענו על הקשיים בבית, אך לא איך בפועל הם נראים בגן, איך הם באים לידי ביטוי- הסיפור ממש המחיש לנו את זה.
הוא משקף מאד את הקשיים שעומדים מאחורי ההתנהגות.
אני חושבת שעצם החידוד עזר לנו לזהות את מקור הקושי, ולדעתי הזיהוי הוא כבר התשובה והפתרון.
הבת שלנו ממש נהנתה להראות את הסיפור לכולם. נראה שהיא ממש התחברה והתרגשה שהסיפור מספר עליה
אנחנו ממש מודים על המודעות שלה לעצמה וליכולותיה.
הסיפור כל כך מאפיין את ביתי מכל המישורים!
חידד לנו את האסטרטגיות שעוזרות:
הכרנו את הבעיות, לא ידענו את כל הפתרונות.
היא נהנתה כשקראנו, ומאד התחברה. היו כמה נקודות תורפה אבל עם כל המילים החמות, המחמיאות והמעצימות העיניים נדלקו בחזרה!