April 25, 2025

מחשבות ומציאות אנחנו בלונה פארק. המקום עמוס והתורים ארוכים מאוד—חלקם עם המתנה של שעה! בזמן שאני עומדת עם ילדיי בהמתנה, אני מבחינה איך ככל שהזמן עובר, המחשבות שלי נעשות אגרסיביות יותר. וככל שהמחשבות שלי נעשות אגרסיביות יותר, אני מרגישה יותר מתוחה פיזית. אני מחליטה באופן מודע לשנות את מחשבותיי לכאלה שמשרתות אותי טוב יותר ומניבות […]

מאבק כוח עם… אבזם? אני מנסה לפתוח את אבזם מושב הבטיחות של בני בן השלוש, אבל הוא תקוע. ”אוף, למה זה כל הזמן קורה?” אני חושבת לעצמי. אני שומעת את עצמי חושבת: “אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם זה.” אני עוצרת את עצמי ומנסחת מחדש: “לאבזם הזה אין השפעה עלי. הוא בסף הכל חפץ. כמובן

מהאשמה לקבלה: איסוף מהספרייה הסעתי את הבנים שלי בספרייה, והשארתי אותם שם. הסכמנו על השעה שאבוא לאסוף אותם, אבל לא ציינתי שאני רוצה שהם יצאו אליי החוצה—דבר שהייתי צריכה לעשות, בהתחשב בכך שהיו לי ילד בן 3 ותינוק איתי במכונית. אז אני יושבת ברכב בחוץ, מחכה בזמן המיועד. השעה 18:00, ואז 18:05. אני ממש לא

ניסוח מחדש של מטרדים: סיפור תיק בית הספר בני בן ה-10 השאיר את הילקוט שלו על הספה. שוב. הוא עושה זאת כמעט על בסיס יומי. כמה מרגיז! הוא יודע היכן התיק אמור להיות והוא יודע שאנחנו מצפים ממנו לשים אותו במקום. איך הוא אי פעם ילמד את המיומנות החשובה של להיות אדם מאורגן? אבל היום

בחירת המילים שלך כשאת בקצה הייתי מותשת היום. דברים שבאופן רגיל לא מפריעים לי, היום הפריעו לי מאד. לא רציתי רעש, או בלגן או אנשים קטנים שדורשים את תשומת הלב שלי. הפתיל שלי היה קצר. אנחנו שולחים המון מסרים לילדינו—במילים שיוצאות לנו מהפה, בשפת הגוף, במהירות, בעוצמה ובאינטונציה של הדיבור שלנו. ברגע הזה, ידעתי שאני